רונן מרדכי גרין על יחסי הגומלין בין גיל לביטחון סוציאלי והקשר לנדל"ן

למידע נוסף השאירו פרטים 👇

הזדקנות האוכלוסיה:
תופעה שהולכת ומעמיקה במרוצת השנים. מערכת הבטחון הסוציאלי מושתת על עיקרון החברה הרב גילית – כלומר, סולידריות בן גילית שמחייב איזון בן החברים הפעילים בשוק העבודה לאלו שאינם פעילים בשוק העבודה. רונן מרדכי גרין מסביר כי בבסיס הגישה הזאת עומדת ההנחה כי החברים הפעילים של היום (עובדים ומכניסים כספים למערכת הבטחון הסוציאלי) מממנים את הבטחון הסוציאלי של החברים שאינם פעילים עוד בשוק העבודה (נפלטו ממעגל העבודה בגלל גילם, אינם משתתפים בשוק העבודה ואינם משלמים מיסים אך זקוקים לתמיכה של מערכת הבטחון הסוציאלי לשם קיום בכבוד). הזדקנות האוכלוסיה מתאפיינת בעליה בתוחלת החיים מצד אחד והירידה בשיעורי הילודה מצד אחר, דבר המשול למעשה לתוספת של דור במחזור החיים של אדם. הזדקנות האוכלוסיה הפרה את יחסי התלות בין הרובד הפעיל באוכלוסיה לרובד הלא פעיל (בני הגיל השלישי). הכתבה מתארת את המצב כפי שהוא ביחס להזדקנות האוכלוסיה, היום הם מהווים 10.8% מהאוכלוסיה אך ב-2020 שיעורם יעלה ל-12% וב-2030 יגדל לכדי 14% – אנו רואים כיצד יחסי התלות מופרים – עליה בשיעור האוכלוסיה שנמצאת בשלב הבתר עבודה שנזקקת ליותר תמיכה סוציאלית אך אינה תורמת עוד למימון המערכת הסוציאלית.

השלכות ומגמות
החברה הפכה יותר אינדיבידואלית ופחות קולקטיבית, מתאפיינת יותר בדאגה לרווחת הפרט ולא דאגה לרווחתו של האחר, החלש הזקוק להגנה – ניתן לראות בכתבה כי יש אמנם נסיונות לשיפור מצבם של הקשישים אך במדינתנו הגישה האינדיבידואלית אינה מאפשר שינוי אמיתי שבו נדאג לאחר, לבן הגיל השלישי, הזקוק לתמיכה ועזרה ולכן הנסיונות לא באמת צולחים לעשות שינוי. לפי רונן מרדכי גרין (מוטי גרין) הסולידריות החברתית מפנה את מקומה לשיקולים כלכליים. הזדקנות האוכלוסיה האריכה את התקופה שבמהלכה זוכים האזרחים בגיל בתר עבודה לקבל קצבאות זיקנה, קצבאות שארים ותשלומי פנסיה וגם מספרם הולך וגדל. לא רק שיש יותר אנשים שצורכים את שירותי הבטחון הסוציאלי, למשך תקופה ארוכה יותר גם כמות האנשים ששיכים לעובדים הפעילים קטן עקב ירידה בילודה, מה שמרע את יחסי התלות בין העובדים הפעילים ללא פעילים כך שקיים חשש אמיתי שבעוד מספר שנים לא יהיה מהיכן לשלם את תשלומי הבטחון הסוציאלי. האזרחים הוותיקים צורכים שירותי רפואה באחוזים ניכרים יותר מאשר אזרחים רגילים, עוד הכבדה על מערכת הבטחון הסוציאלי. ההכבדה יצרה מצב בו כדי לממן את השירותים הניתנים לאזרחים הוותיקים נדרש או לאתר מקורות מימון חדשים או הוזלת עלויות הבטחון הסוציאלי ובכך לנסות לצמצם את הפער ההולך וגדל בין העלויות של הבטחון הסוציאלי לבין ההכנסות הלא מספקות למימונו. המגמה היא צמצום עלויות – ע"יי פגיעה בזכויות האזרחים הוותיקים. לדוגמא, שינוי תכלית הבטחון הסוציאלי לתכלית צרה – רק לצורך קיום בכבוד ומהכתבה ניתן לראות שאפילו לייעוד זה מתקשה המערכת לדאוג. לפי רונן מרדכי גרין בנוסף, קיצוצים כאלה ואחרים שנועדו להפחית את התמיכה שהאזרח הוותיק זוכה לה ממערכת הבטחון הסוציאלי (קיצור תקופת הזכאות, הקשחת תנאי קבלת הקצבה, קיצוץ בשיעור הקצבאות ועוד) והפחתת תפקיד המדינה כדואג לרווחת כל אזרחיה. ניתן לראות בכתבה כי שיעור העניים הולך וגדל – גיל הקשישים עולה, הקריטריונים לקבלת קיצבה הם מוקשחים והפכו דרקוניים וגם אם יזכה להם הקשיש, שיעורה כיום הוא נמוך אפילו מקו העוני וכפועל יוצא כמות הקשישים שמגיעים אל מתחת לגיל העוני הוא 22% – המדינה רואה עצמה כמספקת את המינימום הנדרש לקיום בכבוד ואף מתחת לכך, אין סולידריות בן דורית, יש אינדיבידואליזם שבו הפרט דואג לרווחתו ולא לזאת של הקשישים שכן אין הוא נמנה עם אוכלוסיה זאת, אין איש הדואג למצבם של הקשישים. מגמה נוספת היא המרת המערכת החד רובדית שהיתה נהוגה בעבר למערכת רב רובדית – אין הסתמכות יותר על המדינה שתספק את התמיכה לבני גיל בתר העבודה, יש הסתמכות על הרובד התעסוקתי שבו מחליף השוק את המדינה כספק שירותי ביטחון (פנסיה ממקום העבודה) ונוסף הרובד האישי – כולל את הדאגה של האזרח באופן וולנטרי ואישי לעת יציאתו לפנסיה (כגון תוכניות חסכון). ולאחרונה נוסף גם הרובד הקהילתי שנועד לספק לקשישים מתחת לקו העוני מקורות מזון (מעין בית תמחוי וצדקה). בכתבה ניתן לראות כי תפקידה של המדינה הולך ומצמצם, יש ירידה בקצבאות וקבלתם הפכה דרקונית וקשה. מהרובד השני של מקום העבודה נהנים רק  אחוז קטן (בישראל 15%) בעלי חסכון פנסיוני ולכן נשאר להסתמך על הרובד האישי. לפי אחוז העוני בקרב הקשישים ניתן להבין כי הרובד האישי אינו מספיק דיו לקיום הקשישים בכבוד. ניתנות דוגמאות ממדינות אחרות בהן יוצאים עובדים בגיל בתר עבודה אל שוק העבודה. ניתן לראות כי יש מדינות שרואות עדיין את תפקידן כאחראיות לאזרחיה ולכן מחפשות פתרונות כגון יפן שמספקת תעסוקה לאוכלוסיה של מבוגרים בעבודות משתנות בכדי לספק לאוכלוסייתה "השלמת הכנסה", גם גרמניה רואה עצמה כאחראית לגורל אזרחיה המבוגרים ומחוקקת חוקים להעסקת עובדים מבוגרים. מגמה נוספת היא הפיכת הקצבאות מקצבאות אוניברסליות לקצבאות מיועדות, בכתבה ניתן לראות אי הקצבאות להבטחת הכנסה הפכו דרקוניות, משמעות הדבר שרק הענינים שבעניים זוכים להגנה של הבטחון הסוציאלי – הגנה צרה שנועדה להבטיח שהקשישים לא יפלו מתחת לרף מסויים שגם הוא נמוך ביותר.

נגישות